אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַשְׁרֵי מִי שֶׁהוּא רוֹאֶה בְמַפַּלְתָּהּ שֶּׁלְתַּדְמוֹר. שֶׁהִיא הָֽיְתָה שׁוּתֶּפֶת בְּחֻרְבַּן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן וּבְחֻרְבַּן הַבַּיִת הַשִּׁינִי. בְּחֻרְבָּן הָרִאשׁוֹן הֶעֱמִידָה שְׁמוֹנִים אֶלֶף קַשָּׁטִים. וּבְחֻרְבַּן הַשִּׁינִי הֶעֱמִידָה שְׁמוֹנַת אֲלָפִים קַשָּׁטִים.
Pnei Moshe (non traduit)
קשטים. כמו קשתים המורים בקשת:
תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לֹא נִרְאֶה עוֹף טַס בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מַה טַעַם. מֵע֤וֹף וְעַד בְּהֵמָ֔ה נָֽדְד֖וּ הָלָֽכוּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. קוֹדֶם לְאַרְבָּעִים שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא גָלֹו יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל נָֽטְעוּ תְמָרִים בְּבָבֶל. עַל יְדֵי שֶׁיְּהוּ לְהוּטִים אַחַר מְתִיקָה. שֶׁהִיא מְרַגֶּלֶת אֶת הַלָּשׁוֹן לַתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ דֵּרִבִּי אַבָּהוּ. שְׁבַע מְאוֹת מִינֵי דָגִים טְהוֹרִים וּשְׁמוֹנֶה מְאוֹת מִינֵי חֲגָבִים טְהוֹרִים וּלְעוֹף אֵין מִסְפָּר כּוּלְּהֹם גָּלוּ עִם יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל. וּכְשֶׁחָֽזְרוּ כּוּלְּהֹם חָֽזְרוּ עִמָּהֶן חוּץ מִן הַדָּג הַנִּקְרָא 25b שִׁיבּוּטָא. וְדָגִים הֵיאַךְ גָּלוּ. רִבִּי חוּנָה בַּר יוֹסֵף אָמַר. דֶּרֶךְ הַתְּהוֹם גָלוּ וְדֶרֶךְ הַתְּהוֹם חָֽזְרוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
בהמה. בגימטרי' נ''ב:
אחר מתיקה. לפי שמין מתיקה מרגלת את הלשון לתורה וכשיגלו לשם יהו עוסקין בתורה:
שיבוטא. הוא קולייס האספנין הנזכר בשבת ולא חזר מפני שאין לו שדרה קשה:
וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. חָרַשׁ רוּפוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת אֶת הַהֵיכָל.
משנה: מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְשִׂמְחָה׃ שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יָיִן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יְשַׁנֶּה. רִבִּי יְהוּדָה מְחַייֵב בִּכְפִיַית הַמִּיטָּה וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
בכפיית המטה. שכופה המטה על פניה ולא ישכב אלא ע''ג הקרקע ואין הלכה כר''י שלא הודו לו חכמים:
מתני' משנכנס אב ממעטין בשמחה. כדמפרש בגמרא בבנין של שמחה וכו':
שבת. שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה אסורין מלספר ולכבס כל אותו שבוע עד שיעבור התענית:
ובחמישי. כשהיו מקדשין על פי הראייה וחל ט''ב להיות בערב שבת מותרין לספר ולכבס בחמישי שלפני התענית מפני כבוד השבת:
מתני' ערב תשעה באב לת יאכל אדם שני תבשילין. המתבשלין בשתי קדירות כגון בשר ודגים וכיוצא בהן. לא יאכל בשר ולא ישתה יין וכל זה דווקא משש שעות ולמעלה ובסעודה המפסקת שאין דעתו לאכול אחריה סעודת קבע אבל קודם לכן אפילו הוא מפסיק בה או בסעודה שאינה מפסקת אפי' לאחר חצי היום שרי:
ישנה. אם היה רגיל בשני תבשילין יאכל תבשיל אחד היה רגיל בשתי כוסות של יין ישתה כוס אחד וכיוצא בזה ואין הלכה כרשב''ג:
הלכה: אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּבִנְייָן שֶׁלְשִׂמְחָה. אֲבָל אִם הָיָה כוֹתְלוֹ גּוֹהֶה סוֹתְרוֹ וּבוֹנֶהוּ. שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּכוֹתְלָא דְגָנַיי בֵיהּ. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹר בַּר אִידִי. אָסוּר לְאָרֵס אִשָּׁה בְעֶרֶב שַׁבָּת. הָדָא דְאַתְּ אָמַר שְׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדַת אֵירוּסִין. הָא לְאָרֵס יְאָרֵס. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ בְתִשְׁעָה בְאַב יְאָרֵס. שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. תַּמָּן הוּא אָמַר. אֱלֹהִ֤ים ׀ מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה. בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֗֝מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד׃ וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אֶלָּא שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר בִּתְפִילָּה. אֲפִילוּ כֵן לֹא קַייְמַה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אמר ר' יהושע בן לוי וכו'. גריס להא לעיל סוף פ''ק עד ואפילו כן לא קיימה וע''ש:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר מַרְוַח וּמַלְבּוּשׁ. בְּרַם מַרְוַח וּמַתְקָנָה. כֵּן אֲנָן אָֽמְרִין. הָדֵין קַצְרָא אֲסִיר לֵיהּ מֵיעֲבֲד עִיבִידְתֵּיהּ. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹנָה. שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. (לְתוֹסֶפֶת) [לְתִסְפּוֹרֶת] הוּשְׁבָה. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת מוּתָּרוֹת. לְאַחֲרָיו מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְאַחֲרָיו אָסוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לְאַחֲרָיו מוּתָּר. דְּרָשָׁהּ רִבִּי חִייָה בַּר בָּא לְצִיפּוֹרָאֵיי וְלָא קִבְּלוּן עֲלֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי אִימִּי לְרִבִּי [יָסָי]. וְאִין בֶּן אֲחוֹי שֶׁלְרִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל חָלוּק עָלָיו. אָמַר לֵיהּ. בְּפֵירושׁ פְּלִיגִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְאַחֲרָיו אָסוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לְאַחֲרָיו מוּתָּר. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. פָּתַר לָהּ תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר מִן דַּהֲוָה תִשְׁעָה בְאָב נְפַק הֲוָה מַכְרִיז. יִפְתְּחוּן סַפָּרַייָא וּמָאן דְּבָעֵי יַסְפְּדָא יַסְפִּד. כָּתוּב וְהִשְׁבַּתִּי֙ כָּל מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מֽוֹעֲדָֽהּ. דְּרוֹמָאֵי נְהָגִין חַגָּ֖הּ. צִיפּוֹרָאֵי נְהָגִין חָדְשָׁ֣הּ. טִיבֵּרִיָאֵי נְהָגִין שַׁבַּתָּ֑הּ. חָֽזְרִין רַבָּנִין דֵּטִיבֵּרִיָּא לְמִינהוֹג כְּרַבָּנִין דִּצִיפּוֹרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
טיבראי. אנשי טברייא נוהגין שבתה כדתנן במתני' וחזרו רבנן דטביריא להחמיר לנהוג כרבנן דציפורין:
ציפוראי נהגין חדשה. כל חודש אב נוהגין באיסור:
נוהגין חגה. מר''ח אב נוהגין איסור:
דרומאי. אנשי דרום:
הוה מכריז יפתחון ספריא. כליהם לספר ומאן דבעי מספרא יספר דכיון שיצא ט' באב הכל מותר:
ולית ש''מ כלום. לתשעה באב שחל באמצע השבוע לאסור לאחריו:
פתר לה. להא דרב שאוסר לאחריו בתשעה באב שחל להיות בשבת דלא סבירא ליה להא דר' אחא בשם ר' אבהו דלעיל וטעמא שאם אין אתה אוסר מיהת לאחריו א''כ לא נהגו תקנת איסור בשנה זאת:
מה עבד לה. ר''ש בן לקיש להא דרב:
אמר ר' אימי לר' יוסי. וכי אין בן אחוי של ר' חייה הגדול והוא רב חלוק עליו על ר' חייה בר בא שמתיר א''ל בפירוש פליגי בהא ר' יוחנן ור''ל ודרש להו כהאי דר''ל:
דרשה ר' חייא בר בא לציפוראי. להתיר לאחריו ולא קבלון עליהן:
לאחריו אסור. ג''כ מלספר ומלכבס דכל השבוע שט''ב חל בתוכו אסור:
לאחריו מהו. אסתם שבוע שחל להיות ט''ב בתוכו קאי ולאחר התענית מהו:
תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות. שבוע שלפניו ושלאחריו שאין כאן שבוע שחל תשעה באב להיות בתוכו:
לתספורת הושבה. זה הא דקתני בחמישי הוא דמותרין לספר הוא דקתני אבל לכבס כדי ללבוש אחר התענית אף בשאר ימי שבוע מותר:
הדא דאת אמר שאסור לכבס מרווח ומלבוש כמו מחוור ומלבוש כלומר לכבס כדי ללבוש אבל מחוור ומתקנה לתקן ולהכין ללבוש אחר התענית מותר דכן אנון אמרין בתמיה דהדין קצרא שהכובס הזה אסור ליה מיעבד עיבידתא בשבוע זה והלא משום כדי חייו הוא עושה. מתניתא פליגי על רבי יונה. דקתני שבת וכו' ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת והרי זה הוא להכין ללבוש אחר התענית ואפילו הכי דוקא בחמישי מותר מפני כבוד השבת אבל לא בשאר ימי השבוע וקשיא לר' יונה:
משנה: אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבָּהֶן בְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאִין בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִים שֶׁלֹּא לְבַייֵשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִים. בָּחוּר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה כוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וגו'. בְּיוֹם חֲתוּנָּתוֹ זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ זֶה בִּנְיַין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁייִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמר רשב''ג לא היו ימים טובים לישראל. בשמחה ומחולות כט''ו באב כדמפרש בגמרא שבו כלו מתי מדבר ובטלו השומרים שהושיב ירבעם בן נבט למנוע ישראל לעלות לרגל לירושלים ובו ניתנו הרוגי ביתר לקבורה ובו היו פוסקים מלכרות עצים למערכה לפי שמאז תש כחה של אמה מלייבש העצים ושמא יהיה בהן תולעת מחמת לחותן ופסולין למערכה והוא ג''כ יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל וכן הותרו שבטים לבא זה בזה. וביום הכפורים שבו ניתנו לוחות אחרונות ויום מחילה וסליחה:
בכלי לבן שאולין. אפי' עשירות היו שואלין זה מזו שלא לבייש את מי שאין לה:
כל הכלים טעונין טבילה. קודם שילבשו לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה ושמא נדה היתה:
יוצאת וחולות בכרמים. על דרך אז תשמח בתולה במחול:
למלך שלמה. הקב''ה שהשלום שלו:
ביום חתונתו זו מתן תורה. ביוה''כ שניתנו לוחות אחרונות:
זה בנין בית המקדש. שנתחנך בית המקדש והיה יום הכיפורים מימי החינוך:
יְאוּת אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּמִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָּל לְפָנָיו. אִינוֹ לֹא כוֹפֶה אֶת מִיטָּתוֹ וְלָא יָשֵׁן עַל מִיטָּה כְפוּיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
יאות אמר רבי יהודה. מחמת אבילות ומאי טעמא דרבנן עשו אותו כמי שמתו מוטל לפניו ואונן אינו חייב בכפיית המטה עד שיחול עליו אבילות:
מָהוּ יִשַׁנֶּה. יַחֲלִּף. אִין הֲוָה יְלִיף אֲכִיל לִיטְרָא דְקוּפָּד יֵיכוּל פַּלְגָּא. אִין הֲוָה יְלִיף שָׁתֵי קִסְטְ דַחֲמַר יִשְׁתֶּה פַּלְגָּא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד עִיקַּר סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְאַב. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. וּבִלְבַד מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּרְתֵּיהוֹן לְקוּלָּא. אָכַל סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְאַב מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּן אֲפִילוּ עוֹלֶה עַל שׁוּלְחָנוֹ כִסְעוּדַת שְׁלֹמֹה מוּתָּר. אָכַל סְעוּדָתוֹ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן אֲפִילוּ עוֹלֶה עַל שׁוּלְחָנוֹ כִסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בְשָׁעָתוֹ מוֹתָּר. תַּנֵּי. תִּשְׁעָה בְאַב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת. וְכֵן עֶרֶב תִּשְׁעָה בְאַב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. אֲפִילוּ עוֹלֶה עַל שׁוּלְחָנוֹ כִסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בְשָׁעָתוֹ מוֹתָּר. רַב מִן דַּהֲוָה אֲכַל כָּל צוֹרְכֵיהּ הֲוָה צְבַע פִּיסְתֵּיהּ בְּקִיטְמָא וְאָמַר. זוֹ הִיא עִיקַּר סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְאַב. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּיי הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר׃
Pnei Moshe (non traduit)
קסט דחמר. מדה יין ישתה פלגא. ובלבד עיקר סעודת תשעה באב. שהיא סעודה המפסקת:
תרתיהון לקולא. כדפרישית במתני' וכדמפרש ואזיל אבל וכו' ולמטן כלומר מקודם:
הוה צבע. טבל חתיכתו באפר:
גמ' מהו ישנה יחלף. ממה שהוא רגיל אם היה רגיל לאכול ליטרא בשר יאכל פלגא:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהוּ מִתְעַנִּין בָּעֲשִׂירִי שֶׁבּוֹ נִשְׂרַף בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְלָמָּה בַתְּשִׁיעִי. שֶׁבּוֹ הִתְחִילָה הַפּוּרְעָנוּת. וְתַנֵּי כֵן. בַּשְּׁבִיעִי נִכְנְסוּ לְתוֹכוֹ. בַּשְּׁמִינִי הָיוּ מְקַרְקְרִין בּוֹ. בַּתְּשִׁיעִי הִצִּיתוּ בוֹ אֶת הָאוּר. וּבָעֲשִׂירִי נִשְׂרַף. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי צִייֵם תְּשִׁיעִי וָעֲשִׂירִי. רִבִּי אָבוּן צִייֵם תְּשִׁיעִי וָעֲשִׂירִי. רִבִּי לֵוִי צִייֵם תְּשִׁיעִי וְלֵילֵי עֲשִׂירִי. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בִּיקֵּשׁ רִבִּי 26a לַעֲקוֹר תִּשְׁעָה בְאַב וְלֹא הִנִּיחוּ לֹו. אָמַר לוֹ רִבִּי לָֽעְזָר. עִמָּךְ הָיִיתִי וְלָא אִיתְאֲמָרַת הָכִי. אֶלָּא בִּיקֵּשׁ רִבִּי לַעֲקוֹר תִּשְׁעָה בְאַב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת וְלֹא הִנִּיחוּ לוֹ. אָמַר. הוֹאִיל וְנִדְחֶה יִדָּחֶה. אָֽמְרוּ [לוֹ]. יִדָּחֶה לְמָחָר. וְגָזִי לֵיהּ הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. עַל שְׁנֵיהֶן הוּא אוֹמֵר וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וגו'. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. עִמָּךְ הָיִיתִי וְלָא אִתְאֲמָרַת. אֶלָּא אִם הָֽיְתָה תוֹבַעַת לְהִינָּשֵׂא הַדִּין עִמָּהּ. וְקַרָא עֲלֵיהוֹן. טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן הָאֶחָ֑ד.
Pnei Moshe (non traduit)
טובים השנים. שהייתי טועה בדבר עכשיו טוב לי שהעמדתני על האמת:
ולא איתאמרת. הכי אלא אם היתה תובעת להינשא ובאה בטענה בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה דאז הדין עמה:
וגזי לי. זוג ליה. צ''ל כלומר ודומה לזה כההיא דתנינן תמן ר' יוחנן בן ברוקה אומר על שניהן וכו' ואף האשה מצווה על פ''ו:
עמך הייתי. כשאמר ר' חנינא:
ביקש רבי לעקור ט' באב וכו'. גרסינן להא לקמן ביבמות סוף פ''ו על האי דמייתי לקמן:
שבו התחילה הפורענות. שלעתותי ערב של תשיעי הציתו בו את האור ותני בתוספתא שלהי פ''ג כן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source