Ta'anith
Daf 25b
משנה: מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְשִׂמְחָה׃ שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יָיִן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יְשַׁנֶּה. רִבִּי יְהוּדָה מְחַייֵב בִּכְפִיַית הַמִּיטָּה וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים׃
Traduction
Dès le commencement du mois d’Ab, on diminue tout acte de joie (167)Dans les Žditions de la Mishna, le Ê7 commence ici.. Dans la semaine, où survient le 9 Ab, il est interdit de se raser et de blanchir, sauf le jeudi pour se mettre en état d’honorer le Shabat. La veille du 9 Ab, on ne devra pas manger de 2 plats différents, ni manger de la viande, ni boire du vin. R. Simon b. Gamliel prescrit de faire des changements (en signe de deuil). R. Juda tient pour obligatoire l’action de renverser le lit; mais les autres sages ne partagent pas cet avis.
Pnei Moshe non traduit
מתני' משנכנס אב ממעטין בשמחה. כדמפרש בגמרא בבנין של שמחה וכו':
שבת. שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה אסורין מלספר ולכבס כל אותו שבוע עד שיעבור התענית:
ובחמישי. כשהיו מקדשין על פי הראייה וחל ט''ב להיות בערב שבת מותרין לספר ולכבס בחמישי שלפני התענית מפני כבוד השבת:
מתני' ערב תשעה באב לת יאכל אדם שני תבשילין. המתבשלין בשתי קדירות כגון בשר ודגים וכיוצא בהן. לא יאכל בשר ולא ישתה יין וכל זה דווקא משש שעות ולמעלה ובסעודה המפסקת שאין דעתו לאכול אחריה סעודת קבע אבל קודם לכן אפילו הוא מפסיק בה או בסעודה שאינה מפסקת אפי' לאחר חצי היום שרי:
ישנה. אם היה רגיל בשני תבשילין יאכל תבשיל אחד היה רגיל בשתי כוסות של יין ישתה כוס אחד וכיוצא בזה ואין הלכה כרשב''ג:
בכפיית המטה. שכופה המטה על פניה ולא ישכב אלא ע''ג הקרקע ואין הלכה כר''י שלא הודו לו חכמים:
הלכה: אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּבִנְייָן שֶׁלְשִׂמְחָה. אֲבָל אִם הָיָה כוֹתְלוֹ גּוֹהֶה סוֹתְרוֹ וּבוֹנֶהוּ. שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּכוֹתְלָא דְגָנַיי בֵיהּ. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹר בַּר אִידִי. אָסוּר לְאָרֵס אִשָּׁה בְעֶרֶב שַׁבָּת. הָדָא דְאַתְּ אָמַר שְׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדַת אֵירוּסִין. הָא לְאָרֵס יְאָרֵס. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ בְתִשְׁעָה בְאַב יְאָרֵס. שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. תַּמָּן הוּא אָמַר. אֱלֹהִ֤ים ׀ מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה. בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֗֝מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד׃ וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אֶלָּא שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר בִּתְפִילָּה. אֲפִילוּ כֵן לֹא קַייְמַה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יהושע בן לוי וכו'. גריס להא לעיל סוף פ''ק עד ואפילו כן לא קיימה וע''ש:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר מַרְוַח וּמַלְבּוּשׁ. בְּרַם מַרְוַח וּמַתְקָנָה. כֵּן אֲנָן אָֽמְרִין. הָדֵין קַצְרָא אֲסִיר לֵיהּ מֵיעֲבֲד עִיבִידְתֵּיהּ. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹנָה. שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. (לְתוֹסֶפֶת) [לְתִסְפּוֹרֶת] הוּשְׁבָה. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת מוּתָּרוֹת. לְאַחֲרָיו מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְאַחֲרָיו אָסוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לְאַחֲרָיו מוּתָּר. דְּרָשָׁהּ רִבִּי חִייָה בַּר בָּא לְצִיפּוֹרָאֵיי וְלָא קִבְּלוּן עֲלֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי אִימִּי לְרִבִּי [יָסָי]. וְאִין בֶּן אֲחוֹי שֶׁלְרִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל חָלוּק עָלָיו. אָמַר לֵיהּ. בְּפֵירושׁ פְּלִיגִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְאַחֲרָיו אָסוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לְאַחֲרָיו מוּתָּר. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. פָּתַר לָהּ תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר מִן דַּהֲוָה תִשְׁעָה בְאָב נְפַק הֲוָה מַכְרִיז. יִפְתְּחוּן סַפָּרַייָא וּמָאן דְּבָעֵי יַסְפְּדָא יַסְפִּד. כָּתוּב וְהִשְׁבַּתִּי֙ כָּל מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מֽוֹעֲדָֽהּ. דְּרוֹמָאֵי נְהָגִין חַגָּ֖הּ. צִיפּוֹרָאֵי נְהָגִין חָדְשָׁ֣הּ. טִיבֵּרִיָאֵי נְהָגִין שַׁבַּתָּ֑הּ. חָֽזְרִין רַבָּנִין דֵּטִיבֵּרִיָּא לְמִינהוֹג כְּרַבָּנִין דִּצִיפּוֹרִין.
Traduction
(168)En tte, il y a un passage reproduit ci-dessus, (1, 8), et en (Betsa 5, 2) Ê; cf. Ketubot 1,1 (24d). Il est défendu de blanchir, dit R. Yona, si c’est pour s’en revêtir aussitôt (avant le jeûne), non à titre de simple préparation pour une époque ultérieure; car on ne saurait dire qu’il est défendu au blanchisseur de se livrer à ses travaux habituels (d’où il vit). Notre Mishna ne contredit-elle pas cet avis de R. Yona, en disant: ''La semaine dans laquelle est le 9 Ab, il est défendu de se raser, et de blanchir, sauf le jeudi''? (N’en résulte-t-il pas que, même pour le Shabat, c’est interdit aux autres jours?) Cette distinction, dit R. Yona au nom de R. Hamnona, a été seulement établie pour l’acte de se raser. R. Aba b. Cohen dit en présence de R. Yossa, ou R. Aha au nom de R. Abahou: si le 9 Ab se trouve être un samedi, lesdits travaux (interdits) sont permis lors des 2 semaines qui l’entourent (celle qui précède et celle qui suit). Aux jours de semaine qui suivent un 9 Ab (ordinaire), est-il permis de se raser et de laver? R. Yohanan l’interdit; Resh Lakish le permet. R. Hiya b. Aba transmit ce même avis aux habitants de Sephoris; mais ils ne l’accueillirent pas. —Mais, dit R. Imi à R. Yossé, est-ce que le neveu de R. Hiya le grand (savoir Rav) ne conteste pas l’avis de R. Hiya b. Aba, et le défend? —La discussion est formelle, fut-il répondu, entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish: l’un le défend, et l’autre le permet (il est donc loisible d’adopter ce dernier avis). Quant à l’interdit prononcé par Rav, Resh Lakish l’applique au cas où le 9 Ab est un samedi (en ce cas, selon lui, la semaine suivante est interdite pour lesdits travaux); mais il n’est rien conclu pour les jours qui suivent un 9 Ab survenant en semaine. R. Isaac b. Eliézer, dès que le 9 Ab était écoulé, criait aux barbiers de préparer leurs instruments, en ajoutant que ceux qui voulaient se faire raser le pouvaient. Il est dit (Os 2, 13): Je ferai cesser toute sa joie, ses fêtes, ses néoménies, ses Shabats, et ses solennités. Aussi, les gens du midi s’abstenaient depuis la néoménie; ceux de Sephoris s’en passaient tout le mois (même après le 9); ceux de Tibériade, la semaine; puis ces derniers adoptèrent l’avis des rabbins de Sephoris.
Pnei Moshe non traduit
הדא דאת אמר שאסור לכבס מרווח ומלבוש כמו מחוור ומלבוש כלומר לכבס כדי ללבוש אבל מחוור ומתקנה לתקן ולהכין ללבוש אחר התענית מותר דכן אנון אמרין בתמיה דהדין קצרא שהכובס הזה אסור ליה מיעבד עיבידתא בשבוע זה והלא משום כדי חייו הוא עושה. מתניתא פליגי על רבי יונה. דקתני שבת וכו' ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת והרי זה הוא להכין ללבוש אחר התענית ואפילו הכי דוקא בחמישי מותר מפני כבוד השבת אבל לא בשאר ימי השבוע וקשיא לר' יונה:
לתספורת הושבה. זה הא דקתני בחמישי הוא דמותרין לספר הוא דקתני אבל לכבס כדי ללבוש אחר התענית אף בשאר ימי שבוע מותר:
תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות. שבוע שלפניו ושלאחריו שאין כאן שבוע שחל תשעה באב להיות בתוכו:
לאחריו מהו. אסתם שבוע שחל להיות ט''ב בתוכו קאי ולאחר התענית מהו:
לאחריו אסור. ג''כ מלספר ומלכבס דכל השבוע שט''ב חל בתוכו אסור:
דרשה ר' חייא בר בא לציפוראי. להתיר לאחריו ולא קבלון עליהן:
אמר ר' אימי לר' יוסי. וכי אין בן אחוי של ר' חייה הגדול והוא רב חלוק עליו על ר' חייה בר בא שמתיר א''ל בפירוש פליגי בהא ר' יוחנן ור''ל ודרש להו כהאי דר''ל:
מה עבד לה. ר''ש בן לקיש להא דרב:
פתר לה. להא דרב שאוסר לאחריו בתשעה באב שחל להיות בשבת דלא סבירא ליה להא דר' אחא בשם ר' אבהו דלעיל וטעמא שאם אין אתה אוסר מיהת לאחריו א''כ לא נהגו תקנת איסור בשנה זאת:
ולית ש''מ כלום. לתשעה באב שחל באמצע השבוע לאסור לאחריו:
הוה מכריז יפתחון ספריא. כליהם לספר ומאן דבעי מספרא יספר דכיון שיצא ט' באב הכל מותר:
דרומאי. אנשי דרום:
נוהגין חגה. מר''ח אב נוהגין איסור:
ציפוראי נהגין חדשה. כל חודש אב נוהגין באיסור:
טיבראי. אנשי טברייא נוהגין שבתה כדתנן במתני' וחזרו רבנן דטביריא להחמיר לנהוג כרבנן דציפורין:
תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לֹא נִרְאֶה עוֹף טַס בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מַה טַעַם. מֵע֤וֹף וְעַד בְּהֵמָ֔ה נָֽדְד֖וּ הָלָֽכוּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. קוֹדֶם לְאַרְבָּעִים שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא גָלוֹ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל נָֽטְעוּ תְמָרִים בְּבָבֶל. עַל יְדֵי שֶׁיְּהוּ לְהוּטִים אַחַר מְתִיקָה. שֶׁהִיא מְרַגֶּלֶת אֶת הַלָּשׁוֹן לַתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ דֵּרִבִּי אַבָּהוּ. שְׁבַע מְאוֹת מִינֵי דָגִים טְהוֹרִים וּשְׁמוֹנֶה מְאוֹת מִינֵי חֲגָבִים טְהוֹרִים וּלְעוֹף אֵין מִסְפָּר כּוּלְּהֹם גָּלוּ עִם יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל. וּכְשֶׁחָֽזְרוּ כּוּלְּהֹם חָֽזְרוּ עִמָּהֶן חוּץ מִן הַדָּג הַנִּקְרָא 25b שִׁיבּוּטָא. וְדָגִים הֵיאַךְ גָּלוּ. רִבִּי חוּנָה בַּר יוֹסֵף אָמַר. דֶּרֶךְ הַתְּהוֹם גָלוּ וְדֶרֶךְ הַתְּהוֹם חָֽזְרוּ.
Traduction
On a enseigné que R. Yossa dit (164)B., Shabat 145b.: pendant 52 ans (de l’exil) on n’a pas vu un oiseau voler en Terre-Sainte, comme il est écrit (Jr 9, 9): Depuis les oiseaux du ciel jusqu’aux animaux (165)Les comment. remarquent que la supputation du mot [193] (animal) donne le chiffre 52., tous ont fui et sont partis. R. Hanina dit: 40 ans avant l’exil d’Israël en Babylonie, des palmiers furent plantés, pour engager les Israélites à en recueillir les fruits dont la douceur habitue le palais à s’occuper de l’étude de la Loi. R. Hanina, fils de R. Abahou, dit: 700 espèces de poissons aptes à la consommation, et 800 espèces de sauterelles comestibles, et des oiseaux innombrables, ont pris le même chemin qu’Israël lors de la captivité; et à leur retour, ces animaux les ont suivis, à l’exception du poisson esturgeon (166)Ce que Pline, Hist. nat. 9, 17, nomme Acipenser. V. une longue note de Landau ˆ son Ždition de l'Aroukh, 2, pp. 394-6.. —Mais comment les poissons ont-ils pu suivre? R. Houna b. Joseph dit qu’ils sont allés par la voie de l’abîme (par une eau souterraine), et ils sont revenus de même.
Pnei Moshe non traduit
בהמה. בגימטרי' נ''ב:
אחר מתיקה. לפי שמין מתיקה מרגלת את הלשון לתורה וכשיגלו לשם יהו עוסקין בתורה:
שיבוטא. הוא קולייס האספנין הנזכר בשבת ולא חזר מפני שאין לו שדרה קשה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַשְׁרֵי מִי שֶׁהוּא רוֹאֶה בְמַפַּלְתָּהּ שֶּׁלְתַּדְמוֹר. שֶׁהִיא הָֽיְתָה שׁוּתֶּפֶת בְּחֻרְבַּן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן וּבְחֻרְבַּן הַבַּיִת הַשִּׁינִי. בְּחֻרְבָּן הָרִאשׁוֹן הֶעֱמִידָה שְׁמוֹנִים אֶלֶף קַשָּׁטִים. וּבְחֻרְבַּן הַשִּׁינִי הֶעֱמִידָה שְׁמוֹנַת אֲלָפִים קַשָּׁטִים.
Traduction
Heureux, dit R. Yohanan, celui qui voit la chûte de Tadmor, car cette ville a contribué à la ruine du premier et du deuxième Temple; au siège du premier, elle a envoyé 80.000 archers, et au deuxième elle en a envoyé 8000.
Pnei Moshe non traduit
קשטים. כמו קשתים המורים בקשת:
וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. חָרַשׁ רוּפוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת אֶת הַהֵיכָל.
Traduction
– ''Le soc de la charrue a passé sur la ville'', dit la Mishna. Rufus a fait cultiver le sol, retournant même les ossements du sanctuaire.
Ta'anith
Daf 26a
משנה: אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבָּהֶן בְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאִין בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִים שֶׁלֹּא לְבַייֵשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִים. בָּחוּר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה כוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וגו'. בְּיוֹם חֲתוּנָּתוֹ זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ זֶה בִּנְיַין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁייִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
Traduction
R. Simon b. Gamliel dit: il n’y a pas de plus grande fête en Israël que les journées du grand pardon et du 15 Ab. En ces jours, les enfants de Jérusalem sortent vêtus de blanc, en empruntant au besoin de tels vêtements pour ne pas être exposés à la honte si l’on n’en a pas, sauf en ce cas à les tremper dans un bain légal (pour éviter tout contact douteux). Les filles de Jérusalem sortent par groupes dans les champs et vignes, en disant: jeunes gens, levez les yeux et voyez celles que vous allez choisir; ne regardez pas à la beauté, mais à la famille. Ainsi il est dit (Ct 3, 11): Allez, filles de Sion, et voyez le roi Salomon au jour de ses fiançailles, ce qui est une allusion à la promulgation de la Loi, et au jour de la joie de son cœur, ce qui vise la construction du Temple, que nous espérons voir réédifié bientôt, de nos jours.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמר רשב''ג לא היו ימים טובים לישראל. בשמחה ומחולות כט''ו באב כדמפרש בגמרא שבו כלו מתי מדבר ובטלו השומרים שהושיב ירבעם בן נבט למנוע ישראל לעלות לרגל לירושלים ובו ניתנו הרוגי ביתר לקבורה ובו היו פוסקים מלכרות עצים למערכה לפי שמאז תש כחה של אמה מלייבש העצים ושמא יהיה בהן תולעת מחמת לחותן ופסולין למערכה והוא ג''כ יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל וכן הותרו שבטים לבא זה בזה. וביום הכפורים שבו ניתנו לוחות אחרונות ויום מחילה וסליחה:
בכלי לבן שאולין. אפי' עשירות היו שואלין זה מזו שלא לבייש את מי שאין לה:
כל הכלים טעונין טבילה. קודם שילבשו לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה ושמא נדה היתה:
יוצאת וחולות בכרמים. על דרך אז תשמח בתולה במחול:
למלך שלמה. הקב''ה שהשלום שלו:
ביום חתונתו זו מתן תורה. ביוה''כ שניתנו לוחות אחרונות:
זה בנין בית המקדש. שנתחנך בית המקדש והיה יום הכיפורים מימי החינוך:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהוּ מִתְעַנִּין בָּעֲשִׂירִי שֶׁבּוֹ נִשְׂרַף בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְלָמָּה בַתְּשִׁיעִי. שֶׁבּוֹ הִתְחִילָה הַפּוּרְעָנוּת. וְתַנֵּי כֵן. בַּשְּׁבִיעִי נִכְנְסוּ לְתוֹכוֹ. בַּשְּׁמִינִי הָיוּ מְקַרְקְרִין בּוֹ. בַּתְּשִׁיעִי הִצִּיתוּ בוֹ אֶת הָאוּר. וּבָעֲשִׂירִי נִשְׂרַף. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי צִייֵם תְּשִׁיעִי וָעֲשִׂירִי. רִבִּי אָבוּן צִייֵם תְּשִׁיעִי וָעֲשִׂירִי. רִבִּי לֵוִי צִייֵם תְּשִׁיעִי וְלֵילֵי עֲשִׂירִי. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בִּיקֵּשׁ רִבִּי 26a לַעֲקוֹר תִּשְׁעָה בְאַב וְלֹא הִנִּיחוּ לֹו. אָמַר לוֹ רִבִּי לָֽעְזָר. עִמָּךְ הָיִיתִי וְלָא אִיתְאֲמָרַת הָכִי. אֶלָּא בִּיקֵּשׁ רִבִּי לַעֲקוֹר תִּשְׁעָה בְאַב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת וְלֹא הִנִּיחוּ לוֹ. אָמַר. הוֹאִיל וְנִדְחֶה יִדָּחֶה. אָֽמְרוּ [לוֹ]. יִדָּחֶה לְמָחָר. וְגָזִי לֵיהּ הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. עַל שְׁנֵיהֶן הוּא אוֹמֵר וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וגו'. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. עִמָּךְ הָיִיתִי וְלָא אִתְאֲמָרַת. אֶלָּא אִם הָֽיְתָה תוֹבַעַת לְהִינָּשֵׂא הַדִּין עִמָּהּ. וְקַרָא עֲלֵיהוֹן. טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן הָאֶחָ֑ד.
Traduction
R. Jérémie dit (169)J., (Megila 1, 4). au nom de R. Hiya b. Aba: il serait juste de jeûner au 10 Ab, jour auquel le Temple fut consumé par les flammes; mais le jeûne a lieu le 9, jour auquel la punition a commencé. En effet, on a enseigné (170)Tossefta ˆ ce, ch. 3.: ils y sont entrés le 7, ont commencé à briser les ustensiles le 8, y ont mis le feu le 9, et la consomption finale a eu lieu le 10, ainsi que R. Aboun et R. Levi. R. Aba b. Zabda dit au nom de R. Hanina (171)J., (Yebamot 6, 6), fin ( 6d). que Rabbi voulut supprimer l’anniversaire du 9 Ab; mais on ne le laissa pas faire. J’étais auprès de toi, lui observa R. Eléazar, lorsque R. Hanina s’est exprimé à ce sujet, et ce n’est pas ce qu’il a dit; seulement, Rabbi avait voulu supprimer un jeûne de 9 Ab qui se trouvait survenir un samedi, et on ne le laissa pas faire; car, puisque le jeûne est ajourné, avait-il dit, omettons-le, et ceux-ci, qui étaient auprès de lui, proposèrent de reculer le jeûne au lendemain (ce qui fut fait). C’est ainsi qu’il a été enseigné d’autre part: R. Yohanan b. Broqa est d’avis d’appliquer à tous deux (à l’homme et à la femme) ce verset (Gn 1, 28): Dieu les bénit et leur dit: croissez et multipliez-vous (en ce sens que le devoir de la reproduction incombe également aux femmes); et R. Eléazar dit au nom de R. Hanina que l’avis de R. Yohanan b. Broqa est admis comme règle. —Non, dit R. Aba b. Zabda, j’étais auprès de toi lorsque R. Hanina a professé son opinion, et il a seulement dit que ce devoir incombe aussi à la femme si elle a demandé à être épousée. A ces cas s’applique le verset (Qo 4, 9): mieux vaut deux qu’un (172)Cf. J., (Gitin 8, 10) ( 49c). (puisque le second auditeur a rectifié ce que le premier avait mal entendu).
Pnei Moshe non traduit
שבו התחילה הפורענות. שלעתותי ערב של תשיעי הציתו בו את האור ותני בתוספתא שלהי פ''ג כן:
ביקש רבי לעקור ט' באב וכו'. גרסינן להא לקמן ביבמות סוף פ''ו על האי דמייתי לקמן:
עמך הייתי. כשאמר ר' חנינא:
וגזי לי. זוג ליה. צ''ל כלומר ודומה לזה כההיא דתנינן תמן ר' יוחנן בן ברוקה אומר על שניהן וכו' ואף האשה מצווה על פ''ו:
ולא איתאמרת. הכי אלא אם היתה תובעת להינשא ובאה בטענה בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה דאז הדין עמה:
טובים השנים. שהייתי טועה בדבר עכשיו טוב לי שהעמדתני על האמת:
מָהוּ יִשַׁנֶּה. יַחֲלִּף. אִין הֲוָה יְלִיף אֲכִיל לִיטְרָא דְקוּפָּד יֵיכוּל פַּלְגָּא. אִין הֲוָה יְלִיף שָׁתֵי קִסְטְ דַחֲמַר יִשְׁתֶּה פַּלְגָּא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד עִיקַּר סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְאַב. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. וּבִלְבַד מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּרְתֵּיהוֹן לְקוּלָּא. אָכַל סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְאַב מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּן אֲפִילוּ עוֹלֶה עַל שׁוּלְחָנוֹ כִסְעוּדַת שְׁלֹמֹה מוּתָּר. אָכַל סְעוּדָתוֹ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן אֲפִילוּ עוֹלֶה עַל שׁוּלְחָנוֹ כִסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בְשָׁעָתוֹ מוֹתָּר. תַּנֵּי. תִּשְׁעָה בְאַב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת. וְכֵן עֶרֶב תִּשְׁעָה בְאַב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. אֲפִילוּ עוֹלֶה עַל שׁוּלְחָנוֹ כִסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בְשָׁעָתוֹ מוֹתָּר. רַב מִן דַּהֲוָה אֲכַל כָּל צוֹרְכֵיהּ הֲוָה צְבַע פִּיסְתֵּיהּ בְּקִיטְמָא וְאָמַר. זוֹ הִיא עִיקַּר סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְאַב. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּיי הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר׃
Traduction
Le ''changement'', dont parle la Mishna, consistera en ceci: celui qui a l’habitude de manger une livre de viande se contentera d’une demie; celui qui boit d’ordinaire 2 mesures de vin se contentera de la moitié. Toutefois, dit R. Yohanan, cette modification est seulement applicable au principal dernier repas qui précède le jeûne du 9 Ab. Ce détail est à observer, dit R. Oshia, à partir de la 6e heure (depuis midi). R. Yossé applique les 2 recommandations de la Mishna dans le sens le moins sévère: ainsi, on peut manger le principal repas de la veille du jeûne, avant midi, quelque complet que soit ce repas; et de même, on peut manger un repas après la 6e heure, même complet (plus de 2 plats), si c’est l’ordinaire (non le dernier). – On a enseigné: si le 9 Ab survient un samedi, ou si la veille du 9 Ab est en ce jour, il sera permis de manger à l’heure habituelle un repas complet qui sera apporté à la table (sans restriction). Rav, après avoir mangé à sa faim, coupait à part un morceau de pain qu’il trempait dans la cendre et qu’il mangeait ainsi, en disant que c’est le repas spécial à la solennité du 9 Ab, selon ces mots (Lm 3, 16): il m’a brisé les dents avec du gravier, il m’a couvert de cendres.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו ישנה יחלף. ממה שהוא רגיל אם היה רגיל לאכול ליטרא בשר יאכל פלגא:
קסט דחמר. מדה יין ישתה פלגא. ובלבד עיקר סעודת תשעה באב. שהיא סעודה המפסקת:
תרתיהון לקולא. כדפרישית במתני' וכדמפרש ואזיל אבל וכו' ולמטן כלומר מקודם:
הוה צבע. טבל חתיכתו באפר:
יְאוּת אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּמִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָּל לְפָנָיו. אִינוֹ לֹא כוֹפֶה אֶת מִיטָּתוֹ וְלָא יָשֵׁן עַל מִיטָּה כְפוּיָה.
Traduction
– On comprend l’avis de R. Juda, ''de renverser le lit''; pourquoi les autres sages n’adoptent-ils pas cet avis? Ils comparent le deuil de cet anniversaire à celui qui a perdu un parent, et qui, aussi longtemps que l’enterrement n’a pas eu lieu, ne renverse pas le lit et dort même sur un lit non renversé.
Pnei Moshe non traduit
יאות אמר רבי יהודה. מחמת אבילות ומאי טעמא דרבנן עשו אותו כמי שמתו מוטל לפניו ואונן אינו חייב בכפיית המטה עד שיחול עליו אבילות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source